Psa'him
Daf 39b
אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ לָהֶן כָּל הַיּוֹם לֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁאָמַר לָהֶן. יָבוֹא עָלַי כֵּן שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. כֵּיוָן שֶׁשָּֽׁמְעוּ מִמֶּנּוּ כֵן עָֽמְדוּ וּמִינוּ אוֹתוֹ נְשִׂיא עֲלֵיהֶן. כֵּיוָן שֶׁמִּינוּ אוֹתוֹ נְשִׂיא עֲלֵיהֶן הִתְחִיל מְקֶנְתְּרָן בִּדְבָרִים וְאוֹמֵר. מִי גָרַם לָכֶם לְצָרֵךְ לַבַּבְלִי הַזֶּה. לֹא עַל שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתֶּם לִשְׂנֵי גְדוֹלֵי עוֹלָם לִשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין אֶצְלֵכֶם. כֵּיוָן שֶׁקֶּנְתְּרָן בִּדְבָרִים 39b נֶעֶלְמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ.
Traduction
Bien que Hillel continuât à discuter toute la journée, ils (les anciens de Bettyra) n’acceptèrent pas sa décision, jusqu’à ce qu’il leur eût dit: je veux être puni (je jure) avoir appris cette règle (comme je l’expose) par Saméas et Abtalion. Aussitôt qu’ils eurent entendu ces paroles, ils se levèrent et le placèrent comme nassi (chef) à leur tête. Dès qu’il fut nommé, Hillel les réprimanda et leur dit: A qui la faute si vous devez recourir à un babylonien? -C’est que vous n’avez pas assez fréquenté Saméas et Abtalion, ces deux grands hommes du siècle qui demeurèrent parmi vous. Par suite de cette réprimande, une autre règle lui échappa – (203)''Suit un passage reproduit textuellement du (Shabat 19, 1); traduit t. 4, p. 178.''.
Pnei Moshe non traduit
כיון ששמעו ממנו כן. שאינו דורש הגזרה שוה מעצמו אלא כך הוא מקובל מפי שמעיה ואבטליון והם קיבלו איש מפי איש עד למשה מסיני:
שהיו יושבין אצליכן. בירושלים כדאמרי' בפ''ג דיומא ואחר כך הלכו לבבל וקיבל הילל מהם:
אָֽמְרוּ לוֹ. מַה לַעֲשׂוֹת לָעָם וְלֹא הֵבִיאוּ סַכִּינֵיהֶן. אָמַר לָהֶן. הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי. אֶלָּא הַנִּיחוּ לְיִשְׂרָאֵל אִם אֵינָן נְבִיאִים בְּנֵי נְבִיאִים הֵן. מִיָּד כָּל מִי שֶׁהָיָה פִסָחוּ טְלֶה הָיָה תוֹחְבָהּ בְּגִיזָתוֹ. גְּדִי הָיָה קוֹשְׁרוֹ בֵין קַרְנָיו. נִמְצְאוּ פִּסְחֵיהֶן מְבִיאִין סַכִּינֵיהֶן עִמָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת הָמַּעֲשֶׂה נִזְכַּר אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבָטַלְיוֹן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו'. מכאן עד כדי ליתן גדולה להלל כתוב לעיל פרק רבי אליעזר דמילה בהלכה א' ושם פירשתי:
רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ בֶיֵת אָב אֵינָהּ תּוֹרָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה בִזְנָבָהּ. עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. קִיפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵירָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. פְּסוּלָה. [אֲבָל קוֹשְׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה. עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַחֲלִיק. פֵּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין. כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל. כֹּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ כְּשֵׁרָה. לְצוֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה׃] הָדָא יַלְפַּה מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפַּה מִן הָדָא. הָדָא יַלְפַּה מִן הַהִיא. שֶׁאִם תָּלָה בָהּ סַכִּין לְשׁוֹחֲטָהּ כְשֵׁירְה. וְהַהִיא יַלְפַּה מִן הָדָא. שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁהִיא לְשֵׁם קֳדָשִׁים אֵינָהּ עֲבוֹדָה. וְיַתִּירוּ לָהֶן עַל יְדֵי חוֹלָה. אֶלָּא כְרִבִּי אִימִּי. וַאֲפִילוּ תֵימַר כְּרִבִּי סִימוֹן. כְּשֵׁם שֶׁנֶּעֶלְמָה זוֹ כָךְ נֶעֶלְמָה זוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וַהֲלֹא [אֵי] אֶיפְשַׁר לִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁלֹּא חָל אָרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַּׁבָּת. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה הֲלָכָה מֵהֶן. כְּדֵי לִיתֵּן גְּדוּלָּה לְהִלֵּל.
Traduction
vide
אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲנָא שְׁמָעִית מֵרִבִּי יוּדָן וּמִן כָּל רַבָּנִין. מִפְּנֵי מַה נוֹהֲגִין בְּבֵית דִּין שֶׁלְמַטָּן בְּכָבוֹד. שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁלֹשָׁה הִנִּיחוּ כִתְרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְייָֽרְשׁוּ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ הֵן. יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. וְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְזִקְנֵי בְּתֵירָה. יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. אָמַר רִבִּי לָא. אֲפִילוּ נָשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַקַּורָיִין יוֹדְעוֹת הָיוּ שֶׁדָּוִד עָתִיד לִמְלוֹךְ. אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה תְנַייָן הֲוָה. לֵית לָךְ כְּהָדָא דְזִקְנֵי בְּתֵירָה דְּשָׁרוֹן גַּרְמוֹן מִן נְשִׂייוּתָא וּמְנוּנֵיהּ נָשִׂיא. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אַף רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין לְרִבִּי מָנָא. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֵּן קָבֻסַיי. כָּל יוֹמַי הָיִיתִי בוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה. עַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנַסְתִּי. כָּל מִי שֶׁבָּא וּמוֹצִיאֵנִי. כְּקוֹמְקוּם הַזֶּה אֲנִי יוֹרֵד לוֹ. מַה הַקּוֹמְקוּם הַזֶּה כוֹוֶה וּמַפְצִיעַ וּמְפַחֵם בּוֹ. כָּךְ אֲנִי יוֹרֵד לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. חַס וְשָׁלוֹם דַּהֲוָה בָעֵי לָהּ. אֶלָּא דַהֲוָה אֲמַר. מָאן יֵימַר לִי דְּחוֹרָן מְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם דִּכְווָתִי.
Traduction
R. Mena dit: j’ai entendu exprimer l’avis de R. Judan et de tous les autres rabbins, que les plus grands personnages accordent les honneurs aux membres du tribunal d’ici-bas, afin d’éviter toute la discussion en Israël (et que personne ne se croie supérieur au tribunal). Trois personnes ont déposé leur couronne (la suprématie) en ce bas monde (204)B., Baba Metsia 85a., et elles en seront récompensées dans le monde futur: ce sont Jonathan fils de Saül (qui a cédé la royauté à David), Eléazar b. Azaria (qui s’est retiré du patriarcat en faveur de R. Gamliel), et les vieillards de Ben Bethera (qui ont nommé Hillel comme nassi à leur place). Toutefois, dit R. Ila, ils n’eurent pas grand mérite à cela: le 1er a cédé, car tout le monde savait, jusqu’aux femmes assises derrière leur tissu, que David régnerait; pour le 2e, il y avait eu, dès sa nomination au patriarcat, la condition faite de rétrocession du pouvoir de R. Gamliel; seuls ces vieillards ont été réellement modestes en renonçant à la dignité de nassi pour la remettre à Hillel. Les rabbins de Césarée comptent au même titre de R. Hanina de Sephoris qui se démit en faveur de R. Mena. R. Josué b. Qabsav dit (205)B., Menahot 109b.: toute ma vie, j’ai fui les honneurs de la suprématie; maintenant que j’occupe le pouvoir, je poursuis chaque personne qui vient me trouver dans cette marmite, comme son contenu d’eau chaude brûle celui qu’elle atteint, le blesse de son poids, et le noircit du feu qui l’entoure. Ce n’est pas à dire, ajouta R. Yossa b. Aboun, qu’il agit ainsi par orgueil; loin de là; il se demandait seulement si son successeur aurait un égal souci de faire ressortir la supériorité de la religion.
Pnei Moshe non traduit
בבית דין שלמטן בכבוד. בבית דין של הנשיא:
שלא ירבו המחלוקת בישראל. שזה יאמר כך וזה כך ולפיכך חולקין ג''כ כבוד לכל בית דין ובית דין בישראל מפני המחלוקת:
יונתן בן שאול. לדוד. ואלעזר בן עזריה. לר' גמליאל לאחר שחזרו ומינו אותו ורבי אליעזר בן עזריה עבר מנשיאותו:
יונתן בן שאול אמר ר' אילא אפי' נשים וכו'. כלומר אינן שוין הן מאי דחשיב להני כולהו שיונתן בן שאול כיודע בעצמו היה שהגדולה היא לדוד מה' שאפי' הנשים היושבות מאחרי הדלועים ללקטן יודעות היו שעתיד דוד למלוך. וכן ראב''ע לא מחל על כבודו מכל וכל אלא תניין הוה השני אחר ר''ג שכך אמרו ר''ג ידרוש וכו' ואח''כ ר''א בן עזריה:
לית לך. שהניחו כתרון מכל וכל אלא כהדא דזקני בתירא שהניחו והורידו עצמן מהנשיאות ומינוהו נשיא להלל:
אף ר' חנינה דציפורין לר' מנא. שהיה ר''ח ראש ישיבה בציפורי ומחל על כבודו ומינוהו לר' מנא:
כקומקום הזה. שהוא רותח ומפציע ומפחם למי שנוגע בו:
כך אני יורד לו. וכלומר בכל מיני תחבולות אני עומד כנגדו:
חס ושלום דהוה בעי לה ר' יהושע בן קבסיו. מפני הכבוד והגדולה אלא שכך היה רגיל לומר מאן יימר לי שאיש אחר יותר ראוי לכך ויקדש שם שמים כמוני לפי שהנסיון בגדולה הרבה הוא. וכמו שבעו''ה מצוי הוא בדורות הללו כשעולין לגדולה מחללין שם שמים בסתר ובגלוי:
Psa'him
Daf 40a
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים עָלָה הִלֵּל מִבָּבֵל. טָה֣וֹר ה֑וּא. יָכוֹל יִפָּטֵר וְיֵלֵךְ לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן. אִי וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן יָכוֹל אִם אָמַר הַכֹּהֵן עַל טָמֵא טָהוֹר יְהֵא טָהוֹר. 40a תַּלְמוּד לוֹמַר טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִֽהֲר֭וֹ הַכֹּהֵֽן׃ כַל זֶה עָלָה הִלֵּל מִבָּבֵל.
Traduction
Au sujet des 3 points suivants (206)Derenbourg, ibid., p. 186., Hillel dut monter de Babel en Palestine (pour apprendre à les résoudre): 1. Comme il est dit du lépreux (Lv 13, 37): il est pur, on aurait pu croire qu’après avoir vu l’état satisfaisant le cohen peut partir, sans rien dire; c’est pourquoi le texte ajoute: le cohen le déclarera pur. S’il en est ainsi, est-ce à dire que la déclaration inexacte du cohen disant ''pur'' pour celui qui est impur, est aussi valable? -Non; c’est pourquoi il est dit: ''il est pur, '' le cohen le déclarera pur''. Voilà le premier point enseigné par l’arrivée de Hillel de Babylone.
Pnei Moshe non traduit
על ג' דברים עלה הלל מבבל. כלומר שלשה דברים הללו היה בידו מבבבל ועלה לא''י לדרוש להם. לפי שבארץ ישראל הן נוהגין אלא שע''י מעשה אירע לו זה ג''כ שדרש בדחיית שבת לפסח מפי שמעיה ואבטליון:
טהור הוא וטהרו הכהן. כתיב גבי נגע הנתק ודריש דאי הוה כתיב טהור הוא לחוד יכול יפטר ממנו הכהן וילך לו והוא טהור תלמוד לומר וטהרו הכהן עד שיטהרנו הכהן ויאמר טהור ואי הוה כתיב וטהרו הכהן לחוד יכול מכיון דבאמירת הכהן תליא מילתא אפי' אם אמר על טמא טהור יהא טהור מגזירת הכתוב ת''ל טהור הוא וטהרו הכהן עד שיהא בו סימן טהרה ויאמר הכהן טהור הוא. ועל זה עלה הלל מבבל לדרוש להם וללמדם:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַֽיי֥ אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. מִן הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן הָֽעִזִּי֭ם תִּקָּֽחוּ׃ הָא כֵיצַד. צֹ֣אן לַפֶּסַח. וְצֹ֣אן וּבָקָ֑ר לַחֲגִיגָה.
Traduction
2. Un verset dit (Dt 16, 2): tu sacrifieras la Pâques à l’Eternel, du menu bétail ou du gros bétail, et un autre verset dit (Ex 12, 5): vous prendrez des agneaux ou des chèvres; et il n’y a pas de contradiction entre ces 2 versets qui semblent opposés (207)Mekhilta sur la section Bô, ch. 4., car il est question du menu bétail seul à l’égard du sacrifice pascal, mais pour le festin de fête (à offrir pour la Pâques même), on pouvait prendre indistinctement du menu ou du gros bétail.
Pnei Moshe non traduit
כתוב אחד אומר וכו'. הא כיצד. הלא אין הפסח בא אלא מן הצאן דרוש ביה הכי צאן לפסח ואז צאן או בקר לחגיגה הבאה עמו:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. הָא כֵיצַד. שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ וְשִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן. וְדָרַשׁ וְהִסְכִּים וְעָלָה וְקִיבֵּל הֲלָכָה.
Traduction
3. Il est dit d’une part (Dt 16, 3): pendant 6 jours tu mangeras des azymes; et, d’autre part (Ex 12, 15): vous mangerez des azymes pendant 7 jours; il n’y a pourtant pas de contradiction, car on mangera seulement 6 jours du nouveau blé (le 1er étant réservé à l’offrande de l’omer), mais pendant tous les 7 jours on peut manger des azymes du blé de l’an passé (208)B., Menahot 66a.. Après avoir trouvé ces diverses explications et les avoir corroborées, Hillel monta de Babel en Palestine, dont les habitants reçurent ses explications.
Pnei Moshe non traduit
כתוב א' אומר ששת ימים וכו' הא כיצד. אלא דריש ביה ששה מן החדש לפי שהעומר שהוא קרב בי''ו הוא שמתיר לאכול מן החדש וביום הראשון א''א מן החדש:
ומן הישן אתה מוצא שבעת ימים:
ודרש. מעצמו לשלשה דברים הללו והסכים להלכה ועלה לא''י לדרוש כן:
וקיבל הלכה. בני א''י קיבלו ממנו גם כן להלכה שכך קיבל ג''כ מפי שמעיה ואבטליון:
מִיחוּי קְרָבָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭י לַֽמַּֽעֲנֵ֑הוּ. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. הַפְשֵׁיטוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. בַּשַּׁבָּת הָיָה מַפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא הוֹפְכוֹ אֵינוֹ כְנוֹטֵל אֵימוֹרִין מִתּוֹךְ זֶבַח מְנוּוָל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מוּבְחַר דּוֹחֶה. אֵין מוּבְחַר מִן הַמּוּבְחָר דּוֹחֶה. [כֵּן רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר. מוּבְחַר דּוֹחֶה. אֵין מוּבְחַר מִן הַמּוּבְחָר דּוֹחֶה. אִין תֵּימַר. מוּבְחַר הוּא. יִקְרְעֶנּוּ וְיוֹצִיא אֵימוֹרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא אַתְייָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
On devait nettoyer les intestins'', dit la Mishna; car, dit R. Yohanan, en vertu du verset (Pr 16, 4'': toute œuvre de Dieu est en sa faveur, l’offrande doit être convenable (209)Shabat 116b., et il ne faut pas paraître enlever des entrailles d’un sacrifice répugnant. On a enseigné que R. Ismaël dit: l’action de l’écorcher l’emporte sur le Shabat (et peut avoir lieu même en ce jour). On a enseigné que R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqa dit (210)Tossefta à ce, ch. 4.: le samedi, on l’écorchait seulement jusqu’au poitrail (assez pour enlever les intestins). Le 1er dit de l’écorcher entier; car, disait-il, il ne faut pas paraître enlever les entrailles d’une façon répugnante (ce qui aurait lieu si l’on n’écorchait pas le sacrifice au préalable). Le second dit de ne pas l’écorcher en entier; car, dès qu’on le retourne (pour écorcher la moitié inférieure), on ne paraît rien enlever de répugnant. R. Yohanan dit: R. Ismaël et R. Ismaël b. Broqa raisonnent d’après un même principe (malgré leurs divergences de fait): l’un et l’autre admettent qu’un procédé satisfaisant (de l’écorcher en partie) l’emportera sur le Shabat (211)R. Ismaël établit une distinction entre l'enlèvement de la peau entière, ou par morceaux., sans que ce soit le meilleur de tout (de l’écorcher en entier). Or, si le second interlocuteur n’admettait pas ce raisonnement (de procéder à l’écorchement partiel), il prescrirait seulement de déchirer la peau et d’enlever les entrailles (donc, il est de cet avis) – (212)Suit un passage que l'on retrouve (Shabat 12, 1), fin, traduit..
Pnei Moshe non traduit
מיחוי קרביו. מאי טעמא דחייא שבת:
אמר ר' יוחנן משום שנאמר כל פעל ה' למענהו שלא יהא נראה וכו'. אם לא ינקה וימחה את הקרבים:
הפשיטו דוחה שבת. כדמפרש טעמא לקמן שלא יהא נראה וכו'. שאם אינו מפשיטו את כולו ידבקו הנימין ונראה כנוטל מזבח מנוול:
בשבת היה מפשיט את החזה. כלומר עד החזה בלבד ולא הותר להפשיט את כולו:
מה עבד לה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. וכי לא חייש לטעמא דרבי ישמעאל דקאמר דאיהו ס''ל מתוך שהוא יכול להופכו להפסח ואינו מראה החלק שלא הופשט א''נ הופכו ונוטל אימוריו מצד השני שהיא פתוח אינו נראה כנוטל מתוך זבח מנוול לפי שאין נגלה נטילתו:
אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ריב''ב אמרו דבר אחד. כלומר אע''ג דפליגי לדינא דלמר הפשט כולו דוחה שבת ולמר אין הפשטו בשבת אלא עד החזה מכל מקום לענין טעמא דכל חד וחד מטעם דבר אחד הוא כדמסיק ואזיל:
כמה דר' ישמעאל אמר מובחר דוחה וכו'. כלומר דלכ''ע דבר שהוא מובחר בלבד הוא שדוחה את השבת אבל לא יעשה בשבת מובחר מן המובחר ובזה אמרו דבר אחד אלא דלר' ישמעאל הפשט כולו מובחר הוא דקרי ליה שהוא מובחר יותר מאשר היה קורעו בלא הפשט כלל ומוציא את אימורין שאפשר שידבקו בהן הנימין וא''כ מותר להפשיט את כולו אבל לא יפשיט כדרך הפשטו בחול שמפשיטו כולו בפעם אחת שזהו מובחר מן המובחר ואינו דוחה שבת אלא מפשיטו חתיכות חתיכות ולר' ישמעאל בנו של ריב''ב הפשט כולו מובחר מן המובחר קרי ליה ואפילו מפשיטו חתיכות חתיכות ואסור והפשטו עד החזה מובחר קרי ליה וזהו שדוחה השבת לדידיה ורבי ייחנן הא קמ''ל דלא תימא לפרש אליבא דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דאפי' דבר שהוא מובחר בלבד אוסר בשבת כדמסיים ואזיל:
אין תאמר מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו. כלומר שאם תאמר לפרש לסברת ר' ישמעאל בנו של ריב''ב דאף בדבר שמובחר הוא פליג א''כ הכי הוה מיבעי ליה למימר יקרענו בלא הפשט כלל ויוציא אימוריו אלא מדמתיר להפשיטו עד החזה ש''מ דסבירא ליה דאף הנקרא מובחר לדידיה מותר ונ''מ בעלמא דבדבר שהיא מצוה מתיר הוא בשבת אפי' לעשותו מן המובחר:
אמר רבי יוסי בר' בון. אנן חזינן דלאו היינו טעמיה דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כדמפרש ר' יוחנן אלא דלא אתיא סברא דידיה אלא כר' שמעון דלקמן:
דְּתַנֵּי. הַגּוֹרֵר הַקּוֹדֵחַ הַקּוֹצֵץ כָּל שֶׁהוּא בַשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַגּוֹרֵר עַד שֶׁיִּגּוֹר כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹדֵחַ עַד שֶׁיִּקְדַּח כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹצֵץ עַד שֶׁיְּקַצֵּץ כָּל צוֹרְכוֹ. וְהַמְעַבֵּד אֶת הָעוֹר עַד שֶׁיְּעַבֵּד כָּל צוֹרְכוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבַד מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
דתני. בתוספתא דשבת פ' י''ב ומייתי לה לעיל פ' הבונה הלכה א' לאוקי מתניתין דהתם דלא כר' שמעון דהתוספתא וכן הא דלקמן:
הגורד. שמגרר את העץ להחליקו:
והקודח וכו'. אפי' כל שהוא בשבת חייב:
ר''ש אומר וכו'. גרסי' כדתני בתוספתא וכן הובא שם דר''ש ס''ל עד שיגמור כל צרכו וכדמפרש ואזיל. וכן אמר רבי יעקב בר אחא דרבי שמעון לא עביד מקצת מלאכה ככולה לענין חיוב בשבת. ורבנן ס''ל כסתמא דמתניתין דהתם הקודח כל שהוא חייב וה''ה לאינך וה''נ לר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הכא דכר''ש הוא דס''ל ולפיכך לא יפשיטנו אלא עד החזה דאין כאן אלא מקצת מלאכה ור' ישמעאל דהוא ת''ק כרבנן דהתם ס''ל דעבדין מקצת מלאכ' ככולה והואיל והותרה שבת בפסח מקצת מלאכה וכולה מלאכה חדא הוא וקשיא על דרשב''ג. הא לא שייכא הכא אלא אמתני' דהבונה ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. דרשב''ג ס''ל התם אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה להחליקו חייב ואע''פ שאין זה מן המלאכה ממש מפני שהוא כמתקן הדבר למלאכה וקשיא עליו וכי אלו נטל דבר לקצור והכין אותו כדי לקצור ולא קצר שמא כלום הוא והכא נמי אמאי חייב הרי לאו עשיית מלאכה היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source